לפתוח את תיבת Pandora

מכירים את זה שאומרים שאנשים אינם מעריכים את מה שיש ברשותם עד שהם מאבדים את אותו הדבר? זה בחיים לא קרה לי עם Pandora. מהרגע הראשון שהשתמשתי ב-Pandora ידעתי מיד מה יש ברשותי ומה הערך שלו, וכשהוחלט שהשירות יסגר לשימוש חוץ-אמריקאי – ליבי נשבר.

אם אתם שואלים את עצמכם ברגע זה "מה זה Pandora בכלל?", הדבר הראשון שאתם צריכים לעשות זה להתבייש בעצמכם. הדבר השני שאתם צריכים לעשות זה לשמוח ולצהול עד השמיים. הדבר השלישי שאתם צריכים לעשות זה לעקוב אחרי ההוראות שאני הולך לספק בהמשך.

אז קדימה, הזמן קצר והמלאכה עוד מרובה – מתחילים.

שלב א': הבושה
Pandora זהו אחד השירותים היותר מדהימים שהומצאו באינטרנט. מאז Pandora קמו להם הרבה מתחרים, כגון Last.fm ו-Slacker. השירות האינטרנטי Pandora הוא למעשה רדיו, אבל לא סתם רדיו. Pandora זהו שירות המלצת מוזיקה אוטומטית. כל מה שצריך לעשות הוא להזין שיר או אמן שאנו נהנים להאזין לו והשירות יגיב בניגון בחירה במוזיקה שזהה ודומה למה שהוזן. ניתן גם לתת פידבק בין אם אנחנו אוהבים או לא את השיר שמתנגן בכל פעם, מה שיאפשר ל-Pandora לקחת ל"שיקול דעתה" בבחירת המוזיקה האוטומטית העתידית. לשמחתנו יש Pandora לא רק דרך המחשב, אלא גם אפליקציה ל-iPhone, ל-iPad וגם למכשירי Android.
איך לא ידענו מה זה Pandora עד עכשיו?!

שלב ב': שמחה וצהלה
אין לי דרך אחרת לתאר שמחה וצהלה אלא באמצעות אחד השירים היותר גדולים שקיימים.

אך השמחה היא לא גדולה מידי, מאחר ולפני כמה שנים נסגר השירות לשימוש מחוץ לגבולות ארה"ב. האתר מזהה את מקור מבקש השירות לפי כתובות אינטרנט (IP – Internet Protocol).

שלב ג': Follow my lead
אני הולך להציג את ההוראות של איך להפעיל את Pandora מחוץ לגבולות ארה"ב. שימו לב שאת האפליקציה של Pandora ל-iPhone ול-iPad ניתן להשיג רק דרך חנות האפליקציות (App Store) האמריקאי. הוראות לאיך ניתן לפתוח חשבון בחנות האמריקאית אפתח ברשומה נפרדת מזו. [עריכה: ניתן למצוא את ההוראות על ידי לחיצה על הלינק הזה]
בכדי לגרום לאפליקציה לעבוד, אנחנו צריכים לגרום לה להאמין שאנחנו כרגע נמצאים בגבולות ארה"ב. יש כמה דרכים לעשות זאת, לעבור לגור בארה"ב היא אחת מהן, אבל אנחנו נשתמש במשהו שנקרא VPN (או בגרסה הארוכה יותר – Virtual Private Network). ה-VPN יחבר אותנו ל"סביבה" אחרת. אנחנו נכוון ל-VPN שיחבר אותנו ל"סביבה אמריקאית" וכך יאפשר ל-Pandora לעבוד באין מפריע. רוב שירותי ה-VPN הטובים כרוכים בעלות חודשית.
חשוב גם להוסיף, שכל זמן שאנו מחוברים ל-VPN כל המידע בגלישה הסלולרי שלנו יגיע אלינו מעט לאט יותר – וזאת מאחר שכאשר אנו מחוברים לשירות VPN, אנחנו מקבלים את כל התוכן שלנו מאותה הנקודה – כמו "טלפון שבור", רק שהוא לא שבור, פשוט לוקח לו מעט יותר זמן להגיע אלינו.

אז איך מגדירים VPN חינמי, אמריקאי וטוב?

  1. להתקין Pandora על ה-iPhone או על ה-iPad.
  2. לפתוח דפדפן (אפשר גם ממחשב, זה לא משנה מאיזה מכשיר ניגשים לאתר הספציפי הזה) ולגלוש לאתר הבא:
    Hotspot Shield for iPhone
  3. ישנה אפשרות שנקבל את הדף הבא (זה משתנה מהמכשיר שממנו אנחנו פותחים את האתר הזה):
  4. נלחץ על כפתור ה-Get Started ולאחר מכן נקבל את הדף הבא:

  5. נגדיל קצת את ההוראות מצד ימין:

  6. כעת ניתן לראות את ההוראות של איך להגדיר את ה-VPN על המכשיר שלנו, אבל רגע לפני שפנינו פונות לכיוון ההגדרות – נראה שחסרים לנו פרטים. ה-Account (שם חשבון) וה-Password (סיסמה) ריקים! נלחץ על הכפתור הירוק, Get Account ID. לאחר לחיצה על הכפתור ייטען הדף מחדש ונקבל את הפרטים החסרים לנו:

    הערה: בכל פעם שנלחץ על Get Account ID נקבל חשבון וסיסמה חדשים.
  7. עכשיו יש ברשותנו כל מה שאנו צריכים – עכשיו רק לעקוב לאחר ההוראות שעל המסך ונגדיר את ה-VPN.
    ניכנס ל-Settings -> General -> Network -> VPN -> Add VPN Configuration.
    נבחר באופציה הימנית ביותר שנקראת IPSec ונמלא את הפרטים כפי שמתואר – שימו לב שה-Account וה-Password שתזינו הם אותם הפרטים שאתם קיבלתם:
    Description: HotspotShield
    Server: 68.68.107.101
    Account: hsjkgj
    Password: hsjkgj
    User Certificate: OFF
    Group Name: hss
    Secret: hss
  8. נלחץ על כפתור ה-Save ונחזור למסך ה-Settings הראשי. ניתן כעת לראות שנוספה שורה חדשה של VPN במסך הראשי לגישה מהירה יותר להפעלת וכיבוי ה-VPN:
  9. נעביר את הכפתור ל-ON, ובהנחה והכל מוגדר כמו שצריך נקבל את המסך הבא:

    ניתן לראות שה-VPN במצב ON ובשורת המצב בכותרת גם מופיע הכיתוב VPN בקטן – אינדיקציה לכך שאנחנו מחוברים דרך שירות VPN.
  10. מה נשאר לעשות עכשיו? כלום – להפעיל Pandora ולא לפחד מהתוכן שבתוך התיבה. אני ממליץ על Stevie Wonder 🙂

חייל, שפר הופעתך!

את כמה מאיתנו עוד רודף המשפט הזה? רק להתחמק כל היום מהרס”ר ומהמשטרה הצבאית – מה אכפת להם אם הדיסקית לא עליי או ששכחתי להתגלח בשנה וחודשיים האחרונים?! לא, אני לא מדבר על חזרה לצבא או על תקופתי שם, ובמקרה הזה שאני מדבר עליו אף אחד לא יקבל קנס כספי או ישב במחבוש. האמת היא, שבמקרה הזה, דווקא תרצו לשפר הופעתכם – זה פשוט מתגמל.

רבים אומרים שהכבשה השחורה בלהיות הבעלים הגאים של מכשיר iPhone זה ה-iTunes. סביר להניח שלאותם אנשים יש כזה בלגאן ב-iTunes שהם פשוט לא מבינים מי נגד מי שם. אני מאמין שרבים מהם פשוט לא מבינים איזו הזדמנות מדהימה הם מפספסים כאן.
אני אתחיל ואומר שאותם אנשים שקונים מוזיקה חוקית (דרך ה-iTunes Store או פשוט קונים דיסקים מקוריים ומעבירים אותם למחשב) לא סובלים מהבעיה הזאת – רוב התוכן ב-iTunes, אם לא הכל, כבר מסודר להם. באופן טבעי רוב הקוראים פה יהיו ישראלים – בלוג זה נכתב למענכם.

נכון לזמן כתיבת הבלוג הזה גרסת ה-iTunes היא 10.0.1 ואני כמובן השתמשתי במחשב MacBook Pro. כל הדברים שמפורטים כאן נכונים באותה המידה למשתמשי Windows (חלונות) וכמעט לכל גרסאות ה-iTunes (אני חושב שכולן, אבל זה משהו שקצת קשה להתחייב עליו).

אז כבר יש לכם ספריה מפוצצת בשירים ואלבומים שאתם שמחים לשמוע דרך Winamp, Windows Media Player או אפילו דרך QuickTime Player. קדימה – לפתוח, למרות כל החשש שמסביב לעניין, את תוכנת ה-iTunes.

  1. נפתח את ה-iTunes ונקבל את החלון הבא:
  2. ניגש לעמודה השמאלית ביותר של ה-iTunes ונוודא שאנחנו על ה-Music שתחת ה-Library:

אז הנה יש לנו אלבום מגניב לאללה של Three Doors Down! רגע, לא כותבים את שם הלהקה ככה. ולמה חצי מהשירים מוגדרים כשירי פופ? ולמה זה נראה כאילו זה 2 להקות שונות?! מ-ה  ה-ו-ל-ך  פ-ה?!
1. 2. 3. 4. 5. 6. 7. 8. 9. 10. ספרתי. עכשיו אני רגוע.

נתחיל קודם כל עם הסבר – למה לכל הרוחות הבלגאן הזה? המושג MP3 בטח לא זר לאף אחד מכם, אבל מאיפה הוא נולד באמת? לא ניכנס לזה יותר מידי אבל הרעיון הוא לחתוך מהשירים את כל טווח הצלילים שהאוזן האנושית גם ככה לא יכולה לשמוע אותן ולבצע "דחיסה" של השיר. נשמור רק את הטווח שאנחנו מסוגלים לשמוע (עד 320 קילו-סיביות) כאשר הממוצע הוא לרוב בין-128 ל-192 קילו-סיביות, מתחת לזה כבר נשמע את איכות הסאונד צונחת פלאים. בעזרת אותו "חיתוך ודחיסה" אנחנו מקבלים קובץ MP3 בגודל קטן וקל לאחסון על המחשב.

אז לאחר שהומצא הרעיון המופלא של ה-MP3, נכנס לעולם ה-ID3 – שזהו למעשה האינפורמציה שכל שיר MP3 מחזיק עמו. איזו אינפורמציה? אינפורמציה כמו מי האמן? מה שם השיר? מאיזו שנה השיר? מאיזה אלבום השיר לקוח? מי כתב את השיר? ועוד ועוד. הבלגאן שה-iTunes מציג, זה ה-ID3 השונים ששמורים בכל אחד מקבצי ה-MP3 על המחשב שלכם – אם ה-ID3 היו מתואמים ומסודרים, אז הרשימה ב-iTunes הייתה מסודרת. נמשיך לקרוא ונלמד איך מסדרים את הבלגאן הזה.
אין דרך נכונה או לא נכונה לסדר את ספרית המוזיקה ב-iTunes – אני אציג את הדרך הנוחה לי, כל אחד מוזמן לעשות את זה בדרך שנוחה לו.

  1. נסמן את כל השירים באותו האלבום (הדרך הפשוטה יותר לסמן היא לסמן את השיר הראשון, ללחוץ על כפתור ה-Shift במקלדת ותוך כדי לסמן את השיר האחרון), ממש כך:
  2. נלחץ כפתור ימני ונבחר באופציה Get Info:

    יתכן והחלון האזהרה הבא יופיע:
  3. ה-iTunes "מזהיר" אותנו מכך שאנחנו עומדים לערוך שינויים על יותר מקובץ אחד. נלחץ על Yes ונקבל את החלון הבא:
  4. נתחיל לשנות את הפרטים כפי שהם ידועים לנו ואמורים להיות נכונים לכלל השירים באלבום. שימו לב לשינויים שאני הכנסתי:

    Artist: זהו שם האמן של אותם השירים שבחרנו.
    Album: זהו שם האלבום של אותם השירים שבחרנו.
    Genre: זהו הז'אנר של המוזיקה אותה בחרנו.
    Track number: זהו המיקום של השיר באלבום. באלבום הזה ישנם 12 שירים, לכן סימנתי שיש 12 "טראקים" באלבום הזה.
    Disc number: זהו המיקום של האלבום במקרים של אלבומים כפולים או יותר. מאחר וזהו דיסק בודד, סימנתי שזהו דיסק 1 מתוך 1.
    Comment: לרוב זוהי סתם הערה – אני אישית אוהב שהשדה הזה ריק ללא תוכן. כל מקום שיש סימון "וי" (V) ללא תוכן, זהו למעשה תהליך "מחיקה" של הערך הקודם שהיה שם.
    אני אוהב את הדברים שלי מאוד מסודרים ומאוד מדוקדקים, ואני רושם את כל השמות בדיוק איך שהם אמורים להירשם. אני דואג שאות ראשונה בכל תחילת מילה תהיה אות גדולה (אלא אם היא מילה קצרה, כמו המילה of) – זה קריא יותר ויפה יותר לדעתי.
  5. נאשר שינויים על ידי לחיצה על כפתור ה-OK ונחזור לחלון הראשי של ה-iTunes:
  6. עכשיו במקום לסמן הרבה שירים ביחד, נסמן שיר בודד, נלחץ כפתור ימני ונבחר ב-Get Info. לאחר מכן נקבל את החלון הבא:
  7. נלחץ על כפתור ה-Info שמימין לכפתור ה-Summary בחלקו העליון של החלון, ונקבל את החלון הבא:
  8. עכשיו אנחנו רוצים לוודא שגם שמות השירים כתובים בצורה יפה, וגם שהמיקום של השיר באלבום יהיה נכון. איך נעשה זאת? הדרך הפשוטה ביותר היא פשוט לפתוח Wikipedia על אותו האלבום:
  9. נזין את הפרטים בהתאם למה שרשום, ונלחץ על כפתור ה-Next בשביל להיכנס לפרטים של השיר הבא. נסדר את כל השירים עד שכפתור ה-Next יהיה מואפר (מה שמרמז שהגענו לסוף הרשימה).
    לפני עריכה:

    אחרי עריכה:

    נלחץ על כפתור ה-OK לאישור. לאחר מכן נראה את החלון הבא:

  10. וואו, זה נראה ממש טוב! רק חסר משהו אחד אחרון. מכירים את הדבר הזה?
     

    זה, חברים, נקרא Cover Flow. הרעיון הוא כמו פעם, שהיו משוטטים בחנויות מוזיקה ומדפדפים דרך אלבומי הויניל (תקליטים – היום אנחנו עושים את זה עם חנויות של פוסטרים ומדפדפים בין התמונות). כאשר כל התמונות של האלבומים נמצאים במקום, זה מדהים.
    איך נגדיר את התמונה? נסמן שוב את כל השירים באותו האלבום, נלחץ כפתור ימני ונבחר באופציה Get Info. יפתח החלון הבא:

  11. אנחנו נסתכל על האופציה שנקראת Artwork, בצד ימין למטה של החלון:
  12. נפתח לנו דפדפן ונגלוש לנו ל-Google Images. נכתוב את שם האלבום והלהקה:
  13. נחפש תמונה שהיא לפחות בגודל של 300×300 שמוצאת חן בעינינו ונבחר בה (פשוט תלחצו על התמונה). לאחר מכן נראה את החלון הבא:
  14. נלחץ על הלינק "ראה תמונה בגודל מלא" ונקבל את התמונה בלבד:
  15. מפה פשוט נגרור, כן – נגרור, את התמונה לכיוון ה-iTunes ונשים אותה על הריבוע של ה-Artwork.
    הגרירה – שלב א':
     

    הגרירה – שלב ב':

    במידה והכל הצליח כמו שצריך אנחנו נראה את החלון הבא:

  16. נאשר שינויים על ידי לחיצה על כפתור ה-OK ונראה את החלון הבא:
  17. זהו – האלבום הזה כשר למהדרין ואפשר לסנכרן אותו עם ה-iPhone, iPad או iPod מכל סוג.

הערה: בתוכנת ה-iTunes יש ה-מ-ו-ן אופציות – פה כיסינו רק מעט מהן. ניתן להוסיף אפילו מילים לשירים, אבל אני צריך להשאיר קצת חומר לרשומות הבאות, לא? 🙂

זה לא כל כך נעים לראות גן סגור

ואני מתכוון על הגן הסגור של Apple, כשזה נוגע ל-iPhone בכל-אופן. אבל האם זה כל כך נורא?

אני מודה שזה לא כיף להרגיש שיש תכונות ואפשרויות שהמכשיר, שרכשתי במיטב כספי, לא מסוגל לעשות מאחר והוא “חסום” לעשות כך. על מה אני מדבר בדיוק? על דברים קטנים, כמו להשתמש ב-FaceTime (המענה של Apple לעולם שיחות הוידאו) כשגולשים מרשת ה-3G או להוריד אפליקציות מה-App Store ששוקלות מעל 20 מגה גם כאשר גולשים מרשת ה-3G.

אז אני אתחיל מההתחלה.

כשאומרים את המילה Apple, צריך מיד לקבל אסוציאציה לשם סטיב ג'ובס (Steve Jobs). לא אכנס להיסטוריה של סטיב ג'ובס וחברת Apple, אבל כרגע העיקר הוא פשוט לדעת שסטיב ג'ובס עומד בראש חברת Apple.

סטיב ג'ובס הוא אדם פרפקציוניסט, מה שהופך את חברת Apple כולה לחברה פרפקציוניסטית – והפרפקציוניזם הזה מושרש בכל מדור ושכבה שם. זה מתחיל בסודיות שיש מסביב לסל המוצרים שלהם, כאשר לרוב שום מידע ממשי אינו דולף לציבור לפני ההכרזה הרשמית של Apple, וזה ממשיך לדיוק ושאיפה לשלמות של סך כל המוצרים שמוציאה החברה.

יהיו שיגידו (ויש הרבה כאלה) שהמוצרים ש-Apple מייצרת הם "יפים וטיפשים" – נראים טוב חיצונית, אבל התמורה הכספית נמוכה מאחר ומחשבי PC ביתיים עם אותה החומרה נמכרים במחיר נמוך משמעותית מ-90% ממוצרי Apple.

אבל אני אוהב תמיד להיזכר במשפט שאמר אחי כשהוא דיבר על המוצרים של Apple. זה היה "God is in the details" ("אלוהים נמצא בפרטים הקטנים") ולמען האמת, אני נוטה להסכים איתו.

אבל מה הם אותם פרטים קטנים?

אני יכול לשפוך את המפרט של ה-iPhone ולדבר על כמה שהוא נראה טוב, חתיך וסקסי עם דברים מדהימים שהוא עושה – אבל אז אני ארגיש שאני עושה עוול גדול למה שדיבר עליו אחי. כי האמת היא, המפרט המרשים שיש ב-iPhone ניתן למצוא במכשירים אחרים מבוססי Android – אם לא אף טובים יותר לפעמים.

אז מה הם אותם פרטים קטנים בכל זאת?

המכשיר פשוט עובד. הוא עובד טוב, והוא עובד מהר. וכמו שאחי השני תמיד אומר, Apple הצליחו לעשות משהו ש-Nokie לא הצליחה לעשות עם ה-N-Gage שלה – קונסולת משחקים ואפליקציות שמבצעת גם שיחות טלפון.

חשוב לי לציין זאת בשנית, כי לזה התכוונו אחי ואני – המכשיר פשוט עובד. המכשיר יקרא מיילים כשתרצו, יצלם תמונות כשתרצו, יעזור לכם לעדכן את ה-Facebook בכל שעה שתרצו ולהיות המכשיר שמעביר את הזמן הכי טוב במשחקים בזמן הישיבות בשירותים. ועל זה Apple מנסה להגן. Apple סוגרים בפניכם דברים מסויימים בכדי להגן על כלל המשתמשים שלהם.

רוב משתמשי ה-iPhone בעולם הם לא אנשי טכנולוגיה שמסוגלים להסתגל במהירות לכלל האפשרויות ש-Smart Phone (טלפון חכם) מציע. רוב המשתמשים בעלי חבילת גלישה בנפח של ג'יגה אחד לא ממש יודעים אם זה נחשב הרבה או קצת, ומה הם יכולים לעשות עם כל זה.

יש משחקים ב-App Store ששוקלים מעל ל-800 מגה (במקרה הזה אני מדבר על Fifa 11). מאוד קל לי לתאר את הסיטואציה של מישהו שחורג מהחבילת גלישה שלו רק בגלל כמה משחקים גדולים. ההנאות מהמשחקים שהורדו לעולם לא יחזירו לאותו אדם את  הנזק הכספי (יכול לנוע בין עשרות שקלים ולאלפים – תלוי בגודל החריגה) שנגרם לו. שום ציפור של Angry Bird לא תעזור בסיטואציה הזאת. אז באו Apple והגבילו את ההורדה של האפליקציות בעת גלישה דרך רשת ה-3G ל-20 מגה בלבד. כל אפליקציה גדולה יותר מ-20 מגה תדרוש חיבור ל-Wifi (רשת אלחוטית) או הורדה מהמחשב (ואז לסנכרן ל-iPhone באמצעות ה-iTunes).

אז הגן הסגור בעצם בא להגן עלינו. ואם לא טוב למישהו עם "הגן הסגור" (אלו כן יהיו אותם אנשי הטכנולוגיה), ניתן לנדוד לעולמות מופלאים של limera1n ו-Greenpois0n. באמצעות אותם הכלים ניתן לעשות Jailbreak (לפרוץ) למכשיר ה-iPhone ולהתקין Cydia – ה-Modification Store (חנות השינויים) כמו שאני אוהב לקרוא לה. רוב ה-Patch-ים (טלאים) שניתן למצוא שם הם חינמיים לחלוטין, אך עדיין ניתן לרכוש שם אפליקציות ו-Patch-ים במיטב כספכם. באמצעות ה-Cydia אפשר להתקין שלל כלים: מכלים שיקצרו תהליכים (SBSettings), דרך כלים שיגדילו את כמות האפליקציות שניתן לאחסן בכל Folder (סיפריה) (FolderEnhancer) ועד לכלים שיעזרו לעשות פעולות על רשת ה-3G כאשר המכשיר יחשוב שהוא מחובר ל-Wifi, כמו FaceTime למשל (My3G, 3GUnrestrictor).

אבל האם לפרוץ את ה-iPhone חוקי? מה לגבי האחריות?

לפרוץ iPhone זהו תהליך חוקי לחלוטין, כה נקבע בארה"ב. לכל המעוניין, להלן ההצהרה: http://www.copyright.gov/1201/2010/Librarian-of-Congress-1201-Statement.html.

כמו כן, חשוב להוסיף כי ביצוע התהליך הוא באחריותכם בלבד, אם כי לרוב אין סיכון ממשי למכשיר. חברת Apple וחברות הסלולר העולם נלחמות בפריצה של האייפון בכך שהם לא תומכים במכשירים אשר עברו פריצה – אבל תהליך Restore (אתחול) פשוט ל-iPhone יחזיר את המכשיר לברירת המחדל שלו – ולעולם לא יהיה ניתן לגלות שהמכשיר כלל עבר פריצה כלשהי.

אבל יש אותיות קטנות בהצהרה הנ"ל – פריצת המכשיר תהיה בלתי חוקית באם הפריצה היא כלי עזר לעבירה על החוק. איזו עבירה על החוק בדיוק? גניבת אפליקציות ומשחקים – זאת בהחלט עבירה על החוק.

יש נטיה קלה בארץ לשלב את השניים ביחד ולומר "לפרוץ זה חוקי". לפרוץ מותר – לגנוב אסור.
אגיד את זה שוב אם זה לא ברור:
לפרוץ את המכשיר ולצאת מ"הגן הסגור" כדי לגרום לכך שהמכשיר יתן לנו מעט יותר ממה שהוא כרגע נותן – חוקי. לפרוץ את המכשיר כדי לגרום לכך שה-iPhone יהיה מפוצץ במשחקים ואפליקציות שלא שילמתם עליהם אגורה – לא חוקי.

בעבר גם אני דגלתי בלא לשלם על אפליקציות (AppSync ו-Installous לכל המעוניין) ומשחקים בכלל. הייתה לי קונסולת XBOX360 עם לא מעט משחקים שנהניתי מהם במחיר של הדיסק לצריבה שנקנה ב-Office Depot. נהגתי לומר תמיד "Try before you buy, and then don't buy it since you completed the damn thing while you were trying it" ("נסה לפני שתקנה, אבל אז אל תקנה מאחר וכבר סיימת את המשחק הארור בזמן שניסית אותו"). הבועה הזו התפוצצה לי בפרצוף כשעשו Ban (נידוי) לקונסולה שלי, ולא היה ניתן יותר לשחק במשחקי רב-משתתפים ברשת.
קניתי PlayStation3, שמתי ידיי על iPhone 4 חדש והבטחתי לעצמי שמאותו היום – משחקים ואפליקציות אני קונה.

אז לסיכום: "הגן הסגור" הוא משהו שגם אני לפעמים לא מסכים איתו. יש לי חבילת גלישה בלתי מוגבלת והייתי שמח לקבל את האופציות לעשות שיחות וידאו ב-FaceTime ולקנות אפליקציות ששוקלות מעל ל-20 מגה דרך רשת ה-3G. אני מקווה שיום אחד Apple פשוט יתנו לי כפתור כזה בהגדרות של המכשיר שיאפשר לי להפעיל את האופציה הזאת (מבחינתי שיהיה לא מופעל בברירת-מחדל, אבל לפחות שיהיה אפשר לשנות את זה ללא צורך ב-Jailbreak למכשיר). עד אז, נצטרך להסתפק במה שיש באמצעים חוקיים.

הידעתם? פריצה יש גם ל-Android. למה שתהיה פריצה ל-Android אם רק iPhone נחשב "גן סגור"?
יש לי תחושה שהפעם הדשא שלי הרבה יותר ירוק משל השכן.

מאת gtalmor פורסם ב-iPhone